אוקיי... אז מה היה לנו כאן בינתיים: התחייבתי לעשות כל יום משהו טוב בשביל עצמי ולספר לכם עליו.. עמדתי בזה 3 ימים רצופים (!!) ואתמול.. היה לי משבר קטן ואמרתי שכל העניין פשוט לא נשמע לי הגיוני... אחח... העקביות :)
מכירים את זה שכשאתם סוחבים עליכם המון דברים, גם דבר פיצפון כמו ציפורן שנשברת, או מנורה שנשרפת, או איזה שטות עצובה שאתם רואים בטלויזיה גורמים לכם פשוט לפרוץ בבכי.. להוציא את כל כל מה שישב עליכם... אבל מה? זה רק ציפורן.. נכון. אבל ציפורן ששברה את גב הגמל...אז אתמול גב הגמל
(או הפינגווין במקרה שלי) נשבר ויצאו החוצה כל מיני דברים... אני לא אאריך במילים, רק אומר שטוב מאוד לתת לדברים לצאת החוצה, לתת לעצמך להיות עצוב קצת, לבכות ומשוך באף כמו ילד קטן... אחח.. ההקלה העצומה למחרת בבוקר... שום דבר לא באמת השתנה, אבל עדיין הקלה עצומה.
אז אני אגיד את זה כאן פעם אחת ודי: לא ממש אכפת לי את מי זה מעניין בכלל. אחח.. איזה כיף זה להיות אסרטיבית בעילום שם!!
אותי זה מעניין ומי שמזדהה, מוזמן בחום...
יהיה מעניין! וזאת בטח דרך טובה להכריח את עצמי לעשות דברים מסויימים שלא באים לי באופן טבעי. טיפול התנהגותי? סוג של... ;)
או.. כמו שכתב איש גאון במיוחד..
"כמה שקשה אני תמיד מרגיש שזה עוד כלום שיש הרבה יותר נמוך...אני נבהל ובורח... אני לא יודע להיות שמח... גם לא להיות עצוב...
עולם קשוח, אני יכול עליו... רק עם כוח, רק בבעיטות למוח"...
אביתר בנאי- תתחנני אליי.
יום חמישי, 16 ביולי 2009
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה