משהו קטן וטוב...

באיזשהוא שלב במהלך היום התבשל אצלי החשק להקים בלוג.

מעט הזוי בהתחשב שזה ממש "not my cup of tea" כמו שאומרים...אבל האמת היא, שאני פשוט מחפשת סיבה שתכריח אותי קצת לשמוח..

הרשת ע-מ-ו-ס-ה בכל מיני אתרי "מאמנים" למינהם או פסיכולוגים בגרוש שיגידו לכם בדיוק איך לשנות את חייכם ולעשות אותם טובים יותר בכמה שעות, או ב-5 ימים וכו'... אני כבר אומרת לכם, שכאן לא תמצאו פתרונות קסם כאלה. קודם כל כי קטונתי. אני אמנם רופאה צעירה, אבל ממש לא פסיכולוגית ולא מומחית לקשרי נפש-גוף. וחוץ מזה, פתרונות הקסם האלה הם כבר כל כך נדושים... ומתוך נסיוני הצנוע, גם לא ממש עובדים. (נסיוני הצנוע כולל שלל ספרי "הסוד" למינהם בכל הגרסאות ובכל הצבעים, מספר התייעצויות עם מומחים בשיפור החיים והרבה גלישה באינטרנט ...)

כבר חמש בבוקר ואני לא כל כך נרדמת...

חליתי בשפעת וזה נראה כמו עוד סימפטום לעודף הסטרס שליווה אותי בחודשים האחרונים.. יכולתי להפוך את הבלוג הזה לבלוג חושפני שמדבר על חיי עמוסי הסטרס, ועל כל הקשיים שחוויתי.. אבל אני לא רוצה, כי זה נראה לי נדוש כל כך, וכי יש לי אנשים אמיתיים לדבר איתם על הדברים האלה. חיפשתי לי משהו שיניע אותי לפעולה אמיתית, משהו שיגרום לי לחשוב על עצמי.. משהו שתהיה בו מחוייבות, שפרפקציוניסטית כמותי לא תוכל לסרב לה. ומצאתי: אני אכתוב בלוג מלא בדברים קטנים וטובים...

אז יצאתי לדרך... וכמו רפואנית טובה, קודם כל מגדירים מטרות:

מטרה 1: לעשות כל יום לפחות משהו קטן אחד שיגרום לי להרגיש טוב יותר, ושיהיה מספיק

משמח ומעניין כדי שאוכל לכתוב עליו.

מטרה 2: לספר לכם עליו בצורה הכי מעניינת וצבעונית שאפשר.

האמצעים: צנועים ביותר... אני, משפחתי והמצלמה הדיגיטלית שלי :)

בינתיים אני בוחרת שלא להחשף ולהיות דוקטור פינגווין :) בהחלט יכול להיות שזה ישתנה בהמשך, כשאתרגל לבלוגוספירה...

ולסיום, שיר שתמיד עושה לי מצב רוח טוב... "משהו קטן וטוב" של משינה.