תקועה- פוסט אישי מידי ברגע של חולשה...

תקועה
מרגישה כאילו הזמן נעצר
ועכשיו אני תקועה
כאילו שמישהו מחזיק אותי.
עוצר אותי מלהתקדם.
כאילו שמשהו נורא יקרה אם אמשיך.
נתקעתי. משהו כאן לא עובד.
הצילו.
הצילו.
פשוט חוסר מסגרת? או אולי סוג של סימן אזהרה?
לא יודעת.
בינתיים תקועה. בכח תקועה.
צריכה עוד זמן כי הוא לא באמת נעצר.
תקועה.

כדורים פורחים

היי..

לא כתבתי כאן הרבה זמן... פשוט היו ימים מאוד עמוסים טכנית וגם נפשית ולא מצאתי זמן או אנרגיות.

בחרתי לחזור לכאן עם משהו טוב ( כמו שהתחייבתי) שקרה בכל התקופה הזו...

אני והמשפחה שלי יצאנו לטיול לצפון לכבוד יום הולדתו ה- 50 של אבא שלי

(שהיה כבר לפני שנה אבל לא הסתדר לנו לממש את העניין עדיין :)

קנינו לו כולנו במתנה טיסה בכדור פורח...

הטיסה יצאה ב- 5 לפנות בוקר.. אז היינו חרוצים במיוחד ויצאנו מהבית לכיוון עין חרוד שבעמק יזרעאל, כבר בשלוש בלילה!! מיותר לומר שלראות את הזריחה במקום כל כך מהמם באמצע שדות היתה חוויה מדהימה.. ולראות את הזריחה תוך כדי צפייה במילויי כדורי ענק פורחים היתה חוויה עוד יותר מדהימה.. אין לי מילים לתאר אבל יש לי תמונות...

אבא שלי נהנה כל כך!! לראות אותו מחייך זה מצרך נדיר ביותר, וכאן הוא חייך לאורך שעתיים לפחות!!! מאורע היסטורי... אנחנו נהננו לא פחות ממנו! גם לראות כדורים פורחים מתמלאים ומתעופפים להם בהדרגה מן הקרקע, וגם לראות אותו נהנה כל כך.. פשוט מדהים!

אחרי טיסה של שעה ( שבה אנחנו מיהרנו לתפוס תנומה במכוניות- 7 בבוקר דאמט!!) הנוסעים קיבלו שפניה, ואז אספנו את אבא ונסענו למקום שנמצא למרגלות הגלבוע, (חוות התבלינים), לאכול ארוחת בוקר, ולהעיר את עצמנו עם הרבה קפאין...

בהמשך, עלינו לנו אל הגלבוע.

הנסיעה למעלה הגלבוע היתה מדהימה בפני עצמה. בפסגה הגענו למצפור מהמם ששוכן לו בין שדות כרוב :) (המצפור לזכר דובי וערן שמיר). גם שם, הנפשות הפועלות ניצלו את הפרגולה להשלים עוד חצי שעת שינה אל מול נוף עמק יזרעאלי ולקול ציוץ ציפורים...

נוף מהמם מלפנינו

ושדה כרוב מאחורינו

באמצע השיוט בכבישי הגלבוע נגמרו לנו המים.. אני ( רופאה או לא רופאה?) החלטתי שחייבים לקנות מים, ומיד. אהמהמה, אין ממש קיוסקים על הגלבוע. בקושי ישובים. שלא לומר, סמי-התנחלויות על הגבול עם השטחים. אז מצאנו לנו סמי- התנחלות, עם מרכולית חביבה.. ופרט לזה שהיה לי ממש לא נעים מהמוכרת הסמי-רבנית, שכן הייתי לבושה מאוד לא בצניעות ( אוגוסט או לא אוגוסט?!), יצאנו משם בכל זאת בטוב כי קנינו איזה חמישה בקבוקי מים גדולים בשניים וחצי שקל האחד... אח.. כמה קורעים אותנו במחיר בעיר! (או ליתר דיוק, בישובים שאינם באמצע שומקום)...

בכל מקרה, לאחר ששתינו את מי העדן הזולים בחיינו, המשכנו לכיוון התבור.
בצהריים הגענו לכפר תבור, שם קיבלנו סיור ביקב תבור. דיברנו קצת על איך עושים יין, נהננו מהחדר הלח והקריר של חביות היישון, וכמובן שתינו טעימות מרובות... אין כמו להשתכר קלות עם המשפחה :) אח.. איזה התבסמות :) כולנו היינו מחוייכים בו זמנית לראשונה מזה הרבה זמן :)

התמונה מטושטשת כי החדר כולו מלא בלחות קרירה :)

אחרי שקצת עבר לנו האלכוהול, קנינו זעתר מצויין בחנות התבלינים בכפר תבור, והמשכנו..לטבריה. נוכחנו לדעת שלא משקרים לנו בקמפיין ובאמת, אבל באמת שנגמרו המים. כמעט ואין כנרת. צר לי.

היינו קצת בשוק מהיובש ואז המשכנו וסעדנו את נפשותינו בצ'יפס קבבים ופרגיות כראוי לטבריינים אמיתיים. או סתם דרומים במיתון. היה טעים!!

ואז.. הגיעה גולת הכותרת, מצוק הארבל! טיפסנו לנו למצוק הארבל המדהים, לקראת שקיעה. כל תחנוניי לאבי על כך שיש לי פחד גבהים ואולי בכל זאת נשקול את זה שוב ונבוא בשעות שהשמורה עדיין פתוחה לא עזרו. ומצאתי את עצמי בכל זאת נוסעת על סף תהום לכיוון המצוק. ואז עומדת ולמרגלותיי כל הנוף המדהים ביותר שראיתי הרבה מאוד זמן. אל תבינו אותי לא נכון, המקום בטוח לחלוטין. ומאוד מאוד מומלץ. אבל לא לבעלי פחד גבהים מטורף כמו שלי :)

למרות האדרנלין במצוק הארבל ולמרות המריבות המשפחתיות (הצפויות יש לומר) היה טיול מדהים. מומלץ בחום אם תרצו לשמח קצת את המשפחה המתפרקת שלכם, או אם סתם בא לכם לראות נופים מדהימים מגבהים לא צפויים...

קחי לך זמן

קחי לך זמן / יציאת חירום

קחי לך זמן

הכאב הזה יחלוף מהר אני מבטיח

זה רק זמן

ונשכח

ואין עניין

את הסתו הזה הבאת דמעות גדולות למרוח

ותמיד מעונן

ואיך לומר כל הזמן את בין לבין ולא בדיוק ברור לך

מה לומר

כשהפוך

וכל דבר מבלבל ומעורפל מכאיב

זה לא נראה לך

לקבל זאת בנימוס

אז בואי נצעק

ונלך אל המקומות ששם טבעי הרעש

ואף אחד לא נרגע

והתשוקה להשרף מבלי למות זה כשרון לדעת

ואהבה אהבה

ואיך לומר

כל הזמן את בין לבין ולא בדיוק ברור לך

מה לומר

כשהפוך

וכל דבר מבלבל ומעורפל מכיאב

זה לא נראה לך

לקבל זאת בנימוס

אז קחי לך זמן

הכאב הזה יחלוף מהר אני מבטיח

דרושה השראה!!!

קודם כל, רציתי להגיד שהייתי היום שוב בשיעור יוגה, וששוב היה מעולה. חילוץ עצמות אמיתי. יציאה מניוון מתמשך.

שנית, יש משהו שאני ממש מוכרחה לסיים, פרוייקט לימודי להשלמת התואר שלי. ואין לי השראה.

אני לא מוצאת אותה בשום מקום.

בד"כ יש לי מעין אינרציה פנימית משמעותית ומשמעת עצמית עצומה.

אבל הפעם, פשוט אין לי. כאילו שהמוח שלי ממאן לסיים את הפרוייקט הזה. לא רוצה לדעת מה יקרה אחריו. לא רוצה להגיע ולהיות אחריו.

זקוקה בדחיפות להשראה/בעיטה כדי לסיים אותו. בדחיפות.

אז ניסיתי לחפש מה יכול לגרום לי להשראה. מה יכול לגרום לי לסיים אותו בביטחון שגם מה שיקרה אח"כ לא יהיה כל כך נורא. ולא ממש מצאתי. רק הייתי צריכה לכתוב על זה קצת. להודות בזה.

ואני יודעת שזה ממש פטאתי, אבל קיבצתי כמה משפטי השראה קטנים שתואמים למצבי...לא יכול להזיק:

"הפחד הוא החסם היחידי שלנו מלממש את חלומנו חזוננו ורצונותינו"

"אם אתה לא יכול- אתה חייב, אם אתה חייב- אתה יכול"

"לחשוב חיובי- זה עוזר, לעשות חיובי- זה יותר"

"אם הדשא של השני ירוק יותר- אולי הגיע הזמן לעבוד קצת על הגינה שלך?"

"הכישלון שלנו בהתמודדות עם טבעם המדויק של פגמנו משאיר אותנו כלואים בתוך פגמי האופי שלנו"

"כשאתה מנסה ליצור רושם- זה בדיוק הרושם שאתה יוצר..."

"אוניות בטוחות יותר בנמל- אך לא לשם כך הן נבנו"

"שום דבר לא הלך לאיבוד, הוא רק שינה מקום"

"אף פעם אל תיתן לפחד מהכישלון לגרום לך לא להשתתף במשחק "

איזה קיטש יואו... אבל יכול להיות שזה יעזור :)

אני אספר לכם מחר :)

ולסיום, גולת הטריוויאליות שמישהו ניסח יותר טוב ממני:

אז יאלה, ברעל!!

Yoga Yoga Yoga

הלא יאומן קרה ואשכרה קמתי היום בשעה 8:00!! שעה מוקדמת מאין כמוהה ליום שישי. ו..זה לא נגמר בזה, הלכתי לשיעור נסיון בחוג יוגה! אני! יוגה! יוגה לנשים.

למי שלא עוקב אני רק אנסה להסביר בכמה מילים (או קצת יותר) עד כמה זה מוזר:

1. אני לא עושה פעילות גופנית כבר המון זמן!

2. אני מהאנשים שהרפואה המערבית זורמת להם בדם, וכל דבר שלא הוכיחו להם/ יש לו הסבר הגיוני נראה לי פשוט שטויות.

3. אם היתה כאן תמונה שלי הייתם מבינים שעם איך שאני נראית, המקום האחרון שהייתם מדמיינים אותי בו זה על מזרן יוגה, בין מחצלות וכריות, עם שרוול בתנוחת נמסטה.

אז, מה קרה כאן.. למה אני עושה את זה?

אני חורגת ממנהגי בבלוג עד כה ומספרת קצת דברים על עצמי...

הפעם האחרונה שעשיתי סוג של פעילות גופנית כלשהיא פרט להליכות מדי כמה שבועות היתה לפני 5 שנים! כן כן... פעם הייתי רווקה צעירה ונמרצת! גרתי במעונות של האוניברסיטה, ועם כל העומס של לימודי רפואה, כל יום (!) לא משנה באיזו שעה זה היה יוצא, הייתי יוצאת להליכה+ריצה של שעה! כל יום! לבד! גם בשלוש בלילה! ואז.. הדבר הכי טוב בחיים קרה לי ופגשתי את מי שכעבור 3 שנים נעשה בעלי. וזה בכנות הדבר הכי טוב שקרה לי. אבל, איכשהוא בתחום הפעילות הגופנית, זה קצת הוציא לי את החשק והטעם מהספורט הקפדני ההוא. אני לא יודעת למה. אולי זה בגלל שהקדשתי הרבה זמן לבן הזוג והיה לי פחות זמן לזה, אולי בגלל שכבר לא הרגשתי צורך להשקיע בגוף שלי אחרי שגיליתי שמישהו יכול לאהוב אותי ככה ואולי בגלל שגיליתי את הסקס, וזה היה הרבה יותר טוב מריצה :) אני באמת לא יודעת מה הסיבה.

מה שאני כן יודעת, זה שבשנה של בחינות הגמר של בי"ס לרפואה, רזיתי ממש. אתם מבינים, אני בחורה פרפקציוניסטית מאוד. וככה זה פרפקציוניזם בתקופות מבחנים. אין זמן לאכול. חרדה יש, תאבון אין.

בכל מקרה, מאוד, אבל מאוד נהנתי מהעובדה שחזרתי לפיגורה הישנה שלי. כמה מדהים שפתאום כל 15 זוגות המכנסיים שחיכו לי בארון שוב עולים עליי. (כמה טוב שלא זרקתי אותם בתקופה השמנה שלי). אני לא יכולה לתאר לכם, במיוחד אם אתם גברים, איזה תענוג צרוף זה ללכת לחנות, לראות משהו בחלון ראווה שממש מתלהבים ממנו ואשכרה למצוא כזה במידה!! ולא סתם, אפילו במידה הלא הכי גדולה! מה שיש על הקולב זה מה שעולה! ולא צריך לבקש מהמוכרת שתלך לחפש במחסן כלום! תענוג... ואפשר להנות מהדבר הנשי הזה שנקרא שמלות בלי להרגיש כמו פיל בחצאית מיני. תענוג כבר אמרתי?

ובכן.. אז הכל טוב ויפה ורזיתי. אבל המבחנים נגמרו, ומאז אני רק אוכלת. והרבה. מה לעשות, אני אוהבת אוכל. בעיקר עתיר קלוריות.

אבל גם כל כך אוהבת בגדים! להתלבש יפה הפך להיות תחביב בשבילי עכשיו כשיש לי שליטה בעניין המידות.

אז נוצר קונפליקט. הקונפליקט גבר לפני מספר ימים, כשהתחלתי להרגיש שהמכנסיים האהובים עליי הולכים ונעשים צמודים...

אני יודעת שבעלי אוהב אותי כמו שאני. וזה אמור להספיק. אבל באנלי ככל שיהיה, זה לא. אני זאת שצריכה להיות מרוצה ממה שאני רואה. (נכון שתמיד אומרים שנשים מתלבשות בשביל נשים אחרות ולא בשביל גברים בכלל.. זה כל כך נכון בעיני. גברים לא שמים לב בכלל.) אני מרגישה שאני רוצה ללכת עם נעליים גבוהות, זקופה ולהרגיש טוב עם עצמי. עם כל החלקים שלי. כולל הירכיים. שאני יכולה לבחור מה אני אלבש לפי מה שאני אוהבת ומה שכיף לי. ולא לפי המידות הקיימות בחנות.

אז החלטתי. אני מוכרחה לעשות ספורט שוב.

פחדתי להתחיל בבום. אז התחלתי לאט. חיפשתי שילוב של ספורט ולאט, ומצאתי את היוגה.

יוגה לנשים.

הזוי. כי זה יוגה. אני לא באמת מתחברת לדברים כאלה. אבל, הלכתי לנסות.

והתלהבתי. הצלחתי לעקוב אחרי התנועות פרפקט בלי להרגיש מטומטמת חסרת קורדינציה כמו באירובי. הפעלתי שרירים וגידים שהפעם האחרונה שנתקלתי בהם היתה שיעורי אנטומיה בשנה שלישית. והכי, אבל הכי נהניתי מהחברה הנשית. פטפוטי נשים. אחח.. כמה זמן לא הייתי חלק מפטפוטי נשים. על בעלים, הריונות, לידות, חמותות... האמת שנראה לי שאף פעם לא שמעתי פטפוטי נשואות שכאלה. והאמת, זה היה ממש נחמד. לא ציפיתי.

בקיצור.. אז אני ממשיכה. השיעור הבא ביום ראשון.

נמסטה לכם

ויום נפלא :)