כדורים פורחים

היי..

לא כתבתי כאן הרבה זמן... פשוט היו ימים מאוד עמוסים טכנית וגם נפשית ולא מצאתי זמן או אנרגיות.

בחרתי לחזור לכאן עם משהו טוב ( כמו שהתחייבתי) שקרה בכל התקופה הזו...

אני והמשפחה שלי יצאנו לטיול לצפון לכבוד יום הולדתו ה- 50 של אבא שלי

(שהיה כבר לפני שנה אבל לא הסתדר לנו לממש את העניין עדיין :)

קנינו לו כולנו במתנה טיסה בכדור פורח...

הטיסה יצאה ב- 5 לפנות בוקר.. אז היינו חרוצים במיוחד ויצאנו מהבית לכיוון עין חרוד שבעמק יזרעאל, כבר בשלוש בלילה!! מיותר לומר שלראות את הזריחה במקום כל כך מהמם באמצע שדות היתה חוויה מדהימה.. ולראות את הזריחה תוך כדי צפייה במילויי כדורי ענק פורחים היתה חוויה עוד יותר מדהימה.. אין לי מילים לתאר אבל יש לי תמונות...

אבא שלי נהנה כל כך!! לראות אותו מחייך זה מצרך נדיר ביותר, וכאן הוא חייך לאורך שעתיים לפחות!!! מאורע היסטורי... אנחנו נהננו לא פחות ממנו! גם לראות כדורים פורחים מתמלאים ומתעופפים להם בהדרגה מן הקרקע, וגם לראות אותו נהנה כל כך.. פשוט מדהים!

אחרי טיסה של שעה ( שבה אנחנו מיהרנו לתפוס תנומה במכוניות- 7 בבוקר דאמט!!) הנוסעים קיבלו שפניה, ואז אספנו את אבא ונסענו למקום שנמצא למרגלות הגלבוע, (חוות התבלינים), לאכול ארוחת בוקר, ולהעיר את עצמנו עם הרבה קפאין...

בהמשך, עלינו לנו אל הגלבוע.

הנסיעה למעלה הגלבוע היתה מדהימה בפני עצמה. בפסגה הגענו למצפור מהמם ששוכן לו בין שדות כרוב :) (המצפור לזכר דובי וערן שמיר). גם שם, הנפשות הפועלות ניצלו את הפרגולה להשלים עוד חצי שעת שינה אל מול נוף עמק יזרעאלי ולקול ציוץ ציפורים...

נוף מהמם מלפנינו

ושדה כרוב מאחורינו

באמצע השיוט בכבישי הגלבוע נגמרו לנו המים.. אני ( רופאה או לא רופאה?) החלטתי שחייבים לקנות מים, ומיד. אהמהמה, אין ממש קיוסקים על הגלבוע. בקושי ישובים. שלא לומר, סמי-התנחלויות על הגבול עם השטחים. אז מצאנו לנו סמי- התנחלות, עם מרכולית חביבה.. ופרט לזה שהיה לי ממש לא נעים מהמוכרת הסמי-רבנית, שכן הייתי לבושה מאוד לא בצניעות ( אוגוסט או לא אוגוסט?!), יצאנו משם בכל זאת בטוב כי קנינו איזה חמישה בקבוקי מים גדולים בשניים וחצי שקל האחד... אח.. כמה קורעים אותנו במחיר בעיר! (או ליתר דיוק, בישובים שאינם באמצע שומקום)...

בכל מקרה, לאחר ששתינו את מי העדן הזולים בחיינו, המשכנו לכיוון התבור.
בצהריים הגענו לכפר תבור, שם קיבלנו סיור ביקב תבור. דיברנו קצת על איך עושים יין, נהננו מהחדר הלח והקריר של חביות היישון, וכמובן שתינו טעימות מרובות... אין כמו להשתכר קלות עם המשפחה :) אח.. איזה התבסמות :) כולנו היינו מחוייכים בו זמנית לראשונה מזה הרבה זמן :)

התמונה מטושטשת כי החדר כולו מלא בלחות קרירה :)

אחרי שקצת עבר לנו האלכוהול, קנינו זעתר מצויין בחנות התבלינים בכפר תבור, והמשכנו..לטבריה. נוכחנו לדעת שלא משקרים לנו בקמפיין ובאמת, אבל באמת שנגמרו המים. כמעט ואין כנרת. צר לי.

היינו קצת בשוק מהיובש ואז המשכנו וסעדנו את נפשותינו בצ'יפס קבבים ופרגיות כראוי לטבריינים אמיתיים. או סתם דרומים במיתון. היה טעים!!

ואז.. הגיעה גולת הכותרת, מצוק הארבל! טיפסנו לנו למצוק הארבל המדהים, לקראת שקיעה. כל תחנוניי לאבי על כך שיש לי פחד גבהים ואולי בכל זאת נשקול את זה שוב ונבוא בשעות שהשמורה עדיין פתוחה לא עזרו. ומצאתי את עצמי בכל זאת נוסעת על סף תהום לכיוון המצוק. ואז עומדת ולמרגלותיי כל הנוף המדהים ביותר שראיתי הרבה מאוד זמן. אל תבינו אותי לא נכון, המקום בטוח לחלוטין. ומאוד מאוד מומלץ. אבל לא לבעלי פחד גבהים מטורף כמו שלי :)

למרות האדרנלין במצוק הארבל ולמרות המריבות המשפחתיות (הצפויות יש לומר) היה טיול מדהים. מומלץ בחום אם תרצו לשמח קצת את המשפחה המתפרקת שלכם, או אם סתם בא לכם לראות נופים מדהימים מגבהים לא צפויים...