עצובה. מה תעשו לי?

היום אני עצובה. היום ממש אין לי חשק לכתוב על שום דבר שמח.
אוקיי.. הרעיון היה לנסות למצוא משהו משמח בכל מקרה... אז אני מנסה להתחכם לעצמי כבר זמן לא מבוטל ולנסות לעשות משהו שישפר לי את ההרגשה. לא הולך.

התאמצתי מאוד.. אפילו חייכתי המון היום. אומרים שאם אתה מחייך הרבה, גם אם אתה ממש מרגיש לא שמח (יעני, אפקט לא תואם אם אתם במקרה רופאים או פסיכולוגים), זה איכשהוא משפיע ומשפר את ההרגשה. על זה מבוסס כל תחום הליצנות הרפואית. ואני באמת מאמינה בזה בכל ליבי. אפילו שקלתי לקחת קורס בליצנות רפואית. אחח.. פאטש אדמס היקר! יש לי גם את כל הספרים של לני רביץ בבית ( בהמשך ל"איזה ספרים יש לד"ר פינגווין בבית והיא לא מספיקה לקרוא"). אבל היום זה פשוט לא עובד.

אני קוראת לזה "משבר סמוי". מהתקופות האלה שמצטברים לך בתוך תוך הנשמה בערימה כל מיני רגשות לא טובים. אתה מתעלם. נו מילא, אז רגש אחד או שניים לא טובים, זה לא משהו שיש לי זמן אליו כרגע או בא לי להתבחבש בו... ואתה עורם. עוד משהו, ועוד משהו.. ואתה יודע שהם נערמים, אתה מרגיש שהערימה תיכף יוצאת לך מהאוזניים ומישהו עלול לשים לב, אבל אתה מתעלם. ואז מגיע שלב שהתעלמות שקטה כבר לא מספיקה ויש צורך בהסחת דעת ממשית. משהו קולני כזה, כמו טלויזיה, או קניון הומה אדם, או ארוחות ערב משפחתיות בכוח, או אוכל. כל דבר, העיקר לא לסדר את הערימה בחום הזה, מה השתגעתי? זאת ערימה ערימה.. זה עוד עלול להיגמר בבכי. ואין לי יכולת כזו כרגע. שמישהו יעביר לי את הגלידה או את השלט..אין מה לראות... יש משהו בערוץ E אולי? וזה סמוי, כי דווקא בתקופות כאלה אני נראית הכי סבבה לכולם. שחקנית. עם כל הצניעות, האוסקר קטן עליי. כולל איפור ושיער.

לא יודעת מה להגיד לכם בעניין המשהו הטוב להיום. באמת שלא.

אפשר לנסות איזה שיר קטן ככה, שלא תצאו מאוכזבים...
חיפשתי "שיר שמח" ביוטיוב ותראו מה מצאתי... אני יודעת את כל המילים בעל פה מסתבר! מדהים שדברים ששרתי במקהלה ביסודי אני אף פעם לא שוכחת :) מה שבטוח זה שההעמדות של אסתר ואבי עופרים (וכולי יראת כבוד והם בהחלט מהמשובחים שהיו ויהיו) הצליחו לגרום לי חיוך אמיתי אחד קטן להיום! נשבעת לכם... נסו בעצמכם :) היי טידליי !

נדודי שינה וסרט טוב...

אני חייבת להתוודות.. אני פינגווין של לילה... הרבה יותר טבעי לי להיות ערה בלילה.. או אולי פשוט קשה לי מדי ללכת לישון לפעמים... לא שאני לא אוהבת לישון. אני מאוד אוהבת לישון. מאד. לעיתים ישנה הרבה יותר מדי. וגם מאוד מעריכה את שעות השינה שלי, בעיקר בתקופות שבהן אני לא מספיקה לישון יותר מ5 או 6 שעות בלילה במקרה הטוב... אבל, יש גם תקופות, דווקא אלה שבהן אני לא מגיעה ממש מותשת למיטה, שבהן פשוט קשה לי ללכת לישון. מכירים את הדקות האלה, ולפעמים שעה או יותר, שבהן לא ממש נרדמתם אבל גם לא לגמרי ערים, ואז באות כל המחשבות האלה.. על כל מה שלא הספקתם היום, על מה שעוד נשאר לעשות, על מה שקרה היום ומה שיהיה מחר... ואין שום דבר שיסיח את דעתכם מהמחשבות הנוקבות האלה.. לא טלויזיה, לא טלפון, לא בלוג, כלום. אתם תקועים. אין לכם לאן להתחמק. אז.. זה. בדיוק בגלל זה קשה לי ללכת לישון עכשיו. ובהרבה פעמים אחרות. היום לא היה לי כח להכריח את עצמי. אז הנה.. אני עדיין ערה (עוד עשר דקות וארבע לפנות בוקר). ואולי אני סתם מתפלספת. אולי זה רק החום.

עשיתי היום דווקא הרבה דברים קטנים וטובים. פגשתי חברה טובה שלא פגשתי מזמן, הספקתי 3 מכונות כביסה שלמות, וקינחתי בפרוזן יוגורט עם בעלי בגלידה באר שבע. אחח... פרוזן יוגורט. עם תות, פטל, דובדבנים וחלבה + אשליה של פחות קלוריות. האשליה בחינם :)

אבל האמת היא שהכי מתחשק לי פשוט לכתוב כאן על סרט טוב שראיתי היום (מיד אחרי הפרוזן יוגורט).. כן, היה לי היום הרבה זמן פנוי.. או אולי פשוט מילאתי אותו עד אפס מקום כדי להסיח את דעתי עד כמה שניתן. אני לא כותבת ממה, סיכמנו שזה לא יהיה בלוג שכזה.

אז הסרט שראיתי, היה אחד הטובים!! "החיים הסודיים של הדבורים"

(The Secret Life of Bees).
מבוסס על הספר (עם אותו השם), שהפך לרב מכר. כתבה אותו סו מונק קיד. לא אספר כאן את תקציר העלילה. רק אומר שזה סרט שריתק אותי לחלוטין. לא קראתי את הספר, אם כי חייבת להודות שיש לי אותו כבר הרבה מאוד זמן. אני מהאנשים שיש להם המון ספרים בבית והם בכנות מתכננים יום אחד לקרוא אותם, פשוט עדיין לא הספיקו. רפרפתי על הביקורות של הספר. חלקן מצויינות, חלקן האשימו את הסופרת בכך ש"תיכננה" את העלילה בצורה מניפולטיבית ובמטרה להעביר מסרים דתיים ופמיניסטיים. יכול בהחלט להיות, אבל בעיני אין בזה רע. ואמנם קטונתי, אבל אני את הסרט מאוד מאוד אהבתי. בכיתי, צחקתי והתרגשתי גם כשזה היה קיטשי לגמרי. והמשחק היה נהדר בעיני (הלא מקצועיות כאמור, אך די מבינות עניין בגדול).
למי שרוצה לקרוא קצת את הביקורות על הספר, צירפתי קישור.
ולמי שאין לו זמן לקרוא מעבר לראשי הפרקים ( כמוני) צירפתי את הטריילר :)


לילה טוב ונטול מחשבות נוקבות שיהיה לכם :) ולי.

חשיפה לצפון....

אוקיי... אז אני מבינה ששבוע במושגים של אינטרנט זה נצח נצחים... אבל, אל דאגה, אני מבטיחה לחזור לשיגרת הכתיבה :)

הסיבה שלא ביקרתי כאן בשבוע האחרון היא שבעלי ואני החלטנו, באופן כמעט ספונטני, לנסוע לחופשה בצפון ...

ומה אני אגיד לכם, אחרי חופשה כזו, באמת שכל מה שיש לי לומר הוא שחו"ל ממש over rated לפעמים.. אל תדאגו, יהיו כאן בהחלט מספיק דברים טובים שיפצו על שבוע של חוסר כתיבה...

החלטנו הפעם לבקר בגליל המערבי.

בדרך עצרנו בזיכרון יעקב במסעדה נעימה, מתחת לגפנים ומול נוף מדהים.. המסעדה ממוקמת במלון "בית מיימון", בחלק הגבוה יותר של זכרון.

לפנות ערב, הגענו למושב "מעונה" בגליל המערבי, ל"אחוזת טרה קוטה", שבה התארחנו. המקום פשוט מהמם!! התמונות ידברו בעד עצמן אבל אני רק אגיד שזה הצימר הכי הכי מעולה שביקרנו בו.. ותאמינו לי שאין לי שום קשר משפחתי או קשר עסקי כלשהוא עם בעלי המקום ;) זו לא סתם נקראת "אחוזה".. מדובר בשטח גדול, בו ממוקמות 10 בקתות אבן, ובינהם צמחיה וגינון ברמה אירופאית.. יש בריכה (!) ומתחם ספא עם ג'קוזי ושתי סאונות, רטובה ויבשה לרשות האורחים בכל שעות היום והלילה :)

הצימר עצמו, מעוצב למשעי ומאובזר להפליא... מה שתרצו, שני מסכי LCD, מכונת אספרסו, מיקרוגל, מקרר קטן, ג'קוזי גדול :) והאירוח של חניתה אדיב כל כך ויגרום לכם להרגיש שאתם פשוט רוצים לעבור לגור שם...

תאמינו או לא, זה לא עולה הרבה יותר מצימר "רגיל"...(אני לא מפרטת כי אז זה בכלל יראה פה כמו מדור פרסומי, אבל אתם מוזמנים לבדוק באתר "אחוזת טרה קוטה", או באתר "הפסגה"). אנחנו החלטנו להרשות לעצמנו 3 לילות, כי לאחרונה ביטלנו טיול גדול לחו"ל, וזה כל כך היה שווה כל שקל!!!

אז, מה כבר יש לעשות בגליל המערבי ?!

מממ... ואו, מלא דברים! קודם כל, נכון, היה ממש חם.. אבל הצלחנו להתמודד עם זה... פשוט הזזנו טיפה את השעות... הלכנו לישון מאוחר וקמנו בצהריים :) כך התחלנו את הימים שלנו אחרי שעות שיא החום.

אכלנו ארוחות בוקר ( או ליתר דיוק בוהריים) במקומות מ-ק-ס-י-מ-י-ם!! אחד מהם, הוא המסעדה של רימונה במושב חוסן.. אישה נהדרת, שכבר כתבו עליה המון.. מכינה לחמים מעולים!! שפינג' לקינוח, ריבות נפלאות... והכל מול נוף מקסים.

ביום השני, אחרי ארוחת בוהוריים מעולה, טיילנו בראש הנקרה ( 15 דק' ממעונה). המקום מאוד קרוב לליבי, כי אפשר להגיד שדי גרתי שם בסופ"שים במהלך השירות הצבאי שלי... ואני אומרת לכם, גם אחרי שכבר הייתי שם לפחות 5 פעמים, כל פעם מחדש המקום מצליח לרגש ולהקסים אותי... למרבה עוגמת הנפש, נגמרה לנו הסוללה במצלמה בדיוק באותו יום, אבל רק כדי להזכיר לכם כמה יפה שם, הורדתי משהו קטן מהרשת...

אחרי הביקור בראש הנקרה, בדיוק בזמן לשקיעה, המשכנו לחוף אכזיב... היה מגניב! הסלעים, הים, הסרטנים הקטנים המקפצים, החופיות והבלוטונים שהחזירו אותי היישר לתקופת הביוטופ שלי בתיכון... " אתה רואה מאמי.. זו לא אבן, אלה בלוטונים.. הם ניזונים מפלנקטון ונפתחים בלילה"... הייתי די המומה מזה שאני זוכרת משהו כלשהו מהתיכון...

שוב, בהעדר סוללה, התמונה מהרשת להמחשה :)

בערב (או יותר נכון בלילה, הרי מתחילים את היום מאוחר כאמור...) , יצאנו לאכול ארוחת ערב במסעדה בנהריה! כן כן... גם אני כמיטב תושבי ישראל ויסלחו לי הנהריינים (ויש לי כמה חברים טובים שגרים בנהריה ואני אוהבת אותם מאוד!) בשומעי את המילה נהריה, אמרתי לעצמי " נהריה די חור לא?" ובכן, לא ממש! הופתענו לגלות ששידרגו איכשהוא את העיר הזו.. אני לא יודעת מתי ואיך, אבל הטיילת והנמל שם שופצו, בנו מזח דייגים וממש ממש נעים להסתובב שם, לשמוע את רחש הגלים ולהרגיש את הטיפות הקטנטנות המלוחות על הרגליים. והכל הכל פתוח, גם מאוחר בלילה, המון מסעדות טובות ובתי קפה. ובעיקר זה כיף כי יש אנשים, תיירים למרבה הגאווה, שהולכים בטיילת, ובמרכז העיר גם בשעות מאוחרות. בקיצור, עיר חייה לגמרי. נסו אותה.

ביום השלישי, עשינו זולה מוחלטת באחוזת הצימרים... ואו, איזה כיף זה זולה... פשוט נחנו כל היום, אכלנו, ודידינו לנו באיטיות מהבריכה, לג'קוזי, שוב לבריכה, לשולחן הפינגפונג... היה מעולה!! בערב- לילה, שוב ארוחה במסעדה שווה בנהריה.. יש גם מסעדות מאוד טובות במושבים והקיבוצים בסביבה, אבל הן רובן נסגרות ב- 22:00. מאוחר יותר אפשר למצוא מסעדות מעולות בנהריה. והכל פתוח שם :)

ביום הרביעי, נפרדנו בעצב מהמיטה הכל כך נוחה בצימר, ושמנו פעמינו לאוטו, לנסיעה דרומה.. נסענו על כביש החוף, ועשינו כמה עצירות מעולות:

הראשונה, הייתה בעכו. ביקרנו בגנים הבאהים בעכו. (כן, כן.. מסתבר שיש גנים באהים גם בעכו. והם גדולים יותר, חביבים יותר לדעתנו, ולא בשיפוצים כרגע.. שלא כמו הגנים הבאהים בחיפה) היה מעולה. קצת חם, אבל נחמדות עובדי המקום והצמחייה המדהימה הסיחו את דעתנו מהעניין. כאן כבר כן היתה מצלמה וסוללה :)

העצירה השנייה, היתה בחיפה, בשמורת הר הכרמל. ממש מול אוניברסיטת חיפה ובסמוך לשכונת דניה, יש כניסה חופשית לשמורה.. שבילי עפר, הליכה קלילה ולא קשה, ונוף מדהים של יער וים.

מחיפה, חצינו דרך כביש 672 לכיוון צומת דמון ואז על 721 לצומת אורן, דרך אזור "שוויצריה הקטנה"- נסיעה מהממת בפני עצמה. ואז ירדנו עד עתלית. שם אכלנו ארוחת טרום ערב בחוף נווה ים.

ואז.. לסיום, ממש בזמן לשקיעה, הגענו לקיסריה וטיילנו בנמל המדהים. מסתבר שלאורך כל חודש יולי מתקיים שם יריד נחמד, עם דוכנים חמודים, המון אוכל ומוזיקה טובה...

אחרי קיסריה, חזרנו עייפים אך מדושני עונג, לבית הוריי במרכז, ישנו שם, וחזרנו לב"ש מולדתנו למחרת בבוקר.

אני חושבת שזאת היתה, בלי להיסחף, אחת החופשות הטובות ביותר שהיו לנו יחד, ולי בפני עצמי. אני ממליצה מכל הלב על כל אחד ואחד מהמקומות שהוזכרו... ואפילו לינקקתי כדי שיהיה לכם קל יותר :)

ועכשיו.. נותר לנו רק להתכרבל חזרה אל תוך השגרה החמימה (או ליתר דיוק לוהטת) של באר שבע אהובת ליבנו...קשה, אבל יציב.

סופ"ש של ווינטאג'...או, פשוט אמא.

ווינטאג' הוא מושג מתחום האופנה, שמתייחס לפריטים עתיקים ונהדרים. במילים אחרות, ללבוש ישן.. מהמם! אני מאוד מחבבת וינטאג' :)
בזמן האחרון התחלתי להשתמש במושג הזה לגבי כל דבר נוסטלגי :) כל דבר מפעם שאני עושה היום...

אז בסופ"ש הזה, עשינו סופ"ש וינטאג'- נסענו להורים שלי לסופ"ש, וטיילנו קצת בעיר שבה גדלתי... רב השבת ישבתי ופשוט דיברתי ודיברתי עם אמא שלי וריכלנו וצחקנו... לא עשינו את זה כל כך הרבה זמן, שזה הציף אותי במין אושר כזה, בלתי מוסבר..פשוט וינטאג'.

מדהים איך כשעובר הזמן וגדלים ומתרחקים, פתאום רואים את ההורים דרך עדשה שונה... פתאום זה מרגיש נוח יותר להתקרב אליהם, מרחוק, בפרספקטיבה המסויימת שרכשת וכשיש לך את האופציה לשלוט במרחק. עברתי הרבה דברים קשים עם ההורים שלי, אבל עכשיו כשהשלט אצלי, הדברים עובדים אחרת.. איכשהוא קצת יותר נוח לי וטבעי איתם.

אז היתה שבת מעולה...הנחתי את הראש על הברכיים של אמא כמו כשהייתי ילדה, ודיברנו... והרגשתי את המצברים שלי לאט לאט מתמלאים... לפעמים אני עצבנית כל כך, ולא שקטה, ומרגישה שמשהו פשוט חסר ולא מצליחה להבין מה זה, ואז אני מגיעה אל ההורים לביקור, ומקבלת קצת אמא ואבא ואחים. בעיקר אמא... ומשהו בי נרגע, כל הרעש המעצבן נעלם, אחח...אני יכולה לחזור לתפקד...

וכאילו באופן הסמלי ביותר שיכול להיות, ביקרנו גם את סבא וסבתא של בעלי בשבת, זוג מקסימים שאני עוד אספר עליהם כאן בהמשך... וקיבלתי במתנה שתי חגורות מוזהבות משנות ה-70, איטלקיות, וינטאג'יות לחלוטין :) אני מבטיחה תמונות ברגע שנחזור הביתה ויהיה לי כבל למצלמה :)

ולסיום, רציתי לשתף אתכם באתר שמציג מוזיקה מ-ע-ו-ל-ה!!! זה פרוייקט שנקרא Playing for change, שבטח חלק מכם שמעו עליו. הם לוקחים זמרים מוכרים יותר, או פחות מכל העולם, ששרים יחד שירים במטרה לעשות שינוי... נשמע פלצני, אבל תופתעו לגלות שזה פשוט סוחף!!
האתר: http://www.playingforchange.com/

והנה דוגמה קטנה...



ועוד אחת...



כל הקרדיט לגבי התגלית המוזיקלית, לבעלי :)

לא ממש אכפת לי את מי זה מעניין...

אוקיי... אז מה היה לנו כאן בינתיים: התחייבתי לעשות כל יום משהו טוב בשביל עצמי ולספר לכם עליו.. עמדתי בזה 3 ימים רצופים (!!) ואתמול.. היה לי משבר קטן ואמרתי שכל העניין פשוט לא נשמע לי הגיוני... אחח... העקביות :)
מכירים את זה שכשאתם סוחבים עליכם המון דברים, גם דבר פיצפון כמו ציפורן שנשברת, או מנורה שנשרפת, או איזה שטות עצובה שאתם רואים בטלויזיה גורמים לכם פשוט לפרוץ בבכי.. להוציא את כל כל מה שישב עליכם... אבל מה? זה רק ציפורן.. נכון. אבל ציפורן ששברה את גב הגמל...אז אתמול גב הגמל
(או הפינגווין במקרה שלי) נשבר ויצאו החוצה כל מיני דברים... אני לא אאריך במילים, רק אומר שטוב מאוד לתת לדברים לצאת החוצה, לתת לעצמך להיות עצוב קצת, לבכות ומשוך באף כמו ילד קטן... אחח.. ההקלה העצומה למחרת בבוקר... שום דבר לא באמת השתנה, אבל עדיין הקלה עצומה.
אז אני אגיד את זה כאן פעם אחת ודי: לא ממש אכפת לי את מי זה מעניין בכלל. אחח.. איזה כיף זה להיות אסרטיבית בעילום שם!!
אותי זה מעניין ומי שמזדהה, מוזמן בחום...
יהיה מעניין! וזאת בטח דרך טובה להכריח את עצמי לעשות דברים מסויימים שלא באים לי באופן טבעי. טיפול התנהגותי? סוג של... ;)

או.. כמו שכתב איש גאון במיוחד..
"כמה שקשה אני תמיד מרגיש שזה עוד כלום שיש הרבה יותר נמוך...אני נבהל ובורח... אני לא יודע להיות שמח... גם לא להיות עצוב...
עולם קשוח, אני יכול עליו... רק עם כוח, רק בבעיטות למוח"...

אביתר בנאי- תתחנני אליי.

את מי זה מעניין בכלל ?!

טוב.. במוקדם או במאוחר זה היה חייב לקרות...
טענתי או חשבתי שאני מסוגלת לעשות כל יום משהו קטן שישמח אותי, ולכתוב עליו. חשבתי שזה יכול לעזור לי לעשות יותר דברים בשביל עצמי. (אני כזאת אחת שלא ממש עושה דברים בשביל עצמה בדרך כלל, ואם כן- זה לרב קשור ברצון של מישהו אחר, או ברצון להיות טובה יותר ממה שהייתי קודם, במובן התחרותי של המילה.. כן, תחרות עם עצמי...פטאתי? אולי אני אשנה את שמי לדוקטור פתאטי...פינגווין פתאטי. פרפקציוניסטית על בשחור לבן, עם מקור צהוב קטן.)

בכל מקרה, זה הגיע היום. האמת היא שכנראה שזה הגיע בעקבות שיטוטיי בבלוגים אחרים, אחד מהם של חברה יקרה. בלוגים אישיים יותר שכותבים על החיים. זה ממש ניער אותי השיטוט הזה. קצת הוריד אותי מהעץ שטיפסתי עליו. תקראו לזה סתם יום רע, אבל היום הבנתי שכל העניין הזה שאני מנסה לעשות כאן הוא טוב ויפה, אבל די פלצני, ודי לא מעניין. את מי זה מעניין מה משמח אותי כל יום? את מי אני מעניינת? זה באמת אמור לעודד אנשים?
וזה ברור שיהיו ימים שלא אוכל לעמוד בהתחייבות הזאת. לא תמיד חייבים להיות שמחים. אנשים שהם תמיד שמחים זה מעצבן.

מה יש לי? למה אני חייבת תמיד להציב לעצמי מטרות מופרכות ולא לעמוד בהן?!? האמת מצליחה לעמוד, עומדת, עומדת אפילו יפה, אבל לא מושלם. טוב, אף אחד לא מושלם... אבל לא כולם סובלים מזה.

כן, כן, למרות שאתמול התפארתי בפינוק העצמי של עצמי, המצב הוא לא כזה אידאלי. דרגות הפירגון העצמי שלי לא נמשכות הרבה מעבר לשופינג.


ולסיום, שיר שהתנגן לי בראש כל כל היום.... להיות לבד- מירי אלוני .




אם אני, אני בוכה

אם אני, אני בוכה זה לא אומר שרע לי

אני בוכה כי זה מצחיק

להיות לבד להיות לבד

זה לא אומר זה לא אומר

אולי זה משהו אחר

אולי זה חם אולי זה קר

אולי זה סתם כדי לומר

שאם אני, אני צוחק

זה לא אומר שטוב לי

אני צוחק כי זה עצוב

להיות אחד להיות אחד

זה לא אומר

זה לא אומר

אולי זה משהו אחר

אולי זה קר אולי זה חם

אולי זה רק כדי לומר

אם אני, אני הולך

זה לא אומר שיש לי

כל הדרכים שלי הולכות

תמיד על יד

תמיד על יד

שופינג!!!! (או אם תרצו, מיתון השופינג)

אין אין אין כמו קנייה של תכשיט או בגד חדש, לפינוק עצמי ביום קשה!

אין ספק! כך חשבתי לעצמי בעודי צועדת תחת שמש באר שבע הקופחת, מצויידת בכרטיס האשראי החלקלק שלי...
כמו כל אדם שפוי בימינו, הכרזתי בקול רם ומבעוד מועד על סכום ספציפי, אותו אהיה מוכנה להשקיע בעבור תחושת הסיפוק הנכספת.

בעודי מדדה לכיוון הקניון הממוזג, שיננתי את הסכום כמנטרה בחרוזים... שלא (חלילה) אשכח אותו בשעה שתעוט עליי מוכרת אדיבה ומשכנעת כזו או אחרת...

ואז.. הגעתי אליו! הקניון...

תמיד לוקחת לי קודם כל שתי דקות הסתגלות לצבעוניות המרצדת מכל עבר...

ו... קדימה, לציד !!

הפעם.. המשימה התבררה כמאתגרת יותר מן הרגיל...

גם לאחר שהקדשתי את שתי הדקות להסתגלות, עדיין נותרתי פעורת פה, מהנהנת חסרת אונים אל מול מגוון מודעות הענק ותאורי הסיילים המטורפים של סוף העונה... אך, אל חשש... מדובר בציידת מלומדת, שגדלה בערים רוויות קניונים ואאוטלטים...בחרתי להסתכל קודם כל על התמונה הכוללת ואז לגבש לי אסטרטגיה:

רגע, כאן זה 1+1, או...רגע, ממול זה 70% הנחה וגם מקבלים תיק צד מאובזר עם...לפני שהצלחתי להבין עם מה-תפסה את עיני מודעה אחרת על 1+2, ש...רגע...זה בעצם יותר מ1+1 נכון? אבל ביחס ל-70%... וזה תלוי גם מה בוחרים...וקצת קשה לי לחשב עם המוזיקה הזאת ברקע...ו.. אוף, אולי פשוט אכנס לי לחנות הכי פחות רועשת ונראה משם...

תוך 20 דקות בלבד, מצאתי את עצמי בזארה, עם לא פחות מ-10 (!) פריטים צבעוניים למדידה. כולם כמובן במבצע, אל תראו אותי ככה! בתאי המדידה מיותר לציין שדיגמנתי בשתי נגלות, כי אי אפשר להכניס 10 פריטים יחד... ו.. אחרי שזה היה קטן, וההוא היה גדול... אני גאה לומר שקניתי 2 (!) ג'ינסים חדשים, במחיר 99 ש"ח האחד (!!!)

כל כך גאה הייתי בעצמי, שזה היה שווה את אפיזודת הסחרחורת של קודם! ואו...

ואז..הוא הגיע!. המילכוד... היתכן שאני מפספסת קניות כה שוות אחרות בחנויות נוספות??!? טעם של עוד רק הלך וגבר... הספקתי לרצות כל כך הרבה דברים בזמן שמנטרת התקציב המסכנה התאמצה כל כך לעלות ממעמקי תודעתי... מסכנה מסכנה אבל עצרה אותי! כמעט בזמן... רק אחרי עוד קנייה (קטנטנה פיצפונה) של השרשרת המדהימה ביותר שראיתי מעודי, במבצע, במגנוליה.. בתשלומים כמובן :) 3 תשלומים... סבבה לא?

ובכן.. מה נותר לי להוסיף ולומר.. בשובי הביתה לא יכולתי שלא למדוד שוב את הג'ינסים, להסמיק בענווה למשמע מחמאותיו של בעלי האוהב, ולמשש שנית את המחרוזת המנצנצת.. אחח... תחושת הסיפוק!

רגשות האשם שמבצבצים בי כשאני חושבת על איזון חשבון הבנק? מתגמדים אל מול זאת, שפעם לא ידעה לפנק את עצמה כלל, והיום חוטאת בזה מדי פעם... בעיקר בסוף עונה :) בתשלומים :)

ניסיתי לקלוט בפריים את הטיקט :)

הזכויות על משפט גאוני זה, שמורות למגנוליה...

קפה, חברים ומוסיקה טובה...

לפני הכל, יש לי בשורה משמחת:

חזר אליי הקול!!!

כמה טוב לדבר שוב :) מדהים איך מעריכים דברים פשוטים כל כך כשהם חסרים :)

אז תדעו שאין לי הסבר רפואי evidence based לעניין, אבל תערובת הבצל, השום והדבש בהחלט עשו את העבודה!!

סוף סוף הרגשתי טוב יותר, ואחרי 5 (!) ימים שלא יצאתי מהבית עקב השפעת, החלטנו לצאת לבית קפה עם חברים.

בעיר העתיקה בבאר שבע, יש בית קפה חמוד, שנקרא Gecko. בית קפה קטן ואינטימי, עם אווירה מיוחדת ונעימה. ברקע מתנגנת מוסיקה רכה: norah jones, סיימון וגרפונקל, stone temple pilots...מוכרים שם גם קפה מצויין במשקל.

שתיתי מוקהצ'ינו שהיה מעולה.. אין כמו שילוב של קפה ושוקולד!!

היה מאוד נעים להיזכר כמה טוב זה עושה לנשמה לצאת החוצה, להרגיש את הרוח הנעימה של הערב, לשתות קפה כשברקע מתנגנת מוזיקה טובה ולהיות עם חברים שגורמים לך לצחוק...

שוב נזכרתי שגם כשמרגישים כמו פינגווין מרוט ועייף, כדאי מאוד להתעשת, להתלבש ולצאת קצת מהבית, לראות אנשים ולחייך :)

לסיום, בהשראת הערב, שיר שאני מאוד אוהבת:

Norah Jones- come away with me

משהו קטן וטוב לשפעת בקיץ...

לשפעות בקיץ כנראה שיש הרבה יותר חוצפה... כבר 5 ימים אני עם שפעת וזה לא עובר.. נראה לי שאני כבר בשיא המחלה, כי נעלם לי הקול ביומיים האחרונים!!
זה קשה ממש כשאין קול... אני מלאת יראת כבוד לאנשים שמסוגלים לא לדבר במשך 10 ימים או יותר בויפסנות הודו למינהן...
אז...ניסיתי לחשוב מה יכול לגרום לי להרגיש קצת יותר טוב, למרות השפעת... התשובה התגבשה כתחקיר מקיף בנושא תרופות סבתא למינהן :)
הבעיה כשאתה רופא צעיר היא, שלפעמים אתה קצת סקפטי לגבי מה שלא הוכיחו לך...אני באופן אישי מאמינה שצמחי מרפא בהחלט עובדים. אחרי הכל, כך עבדו רופאים מאות בשנים לפני התגליות המודרניות והקמת חברות התרופות העצומות.
אז גם אני חוטאת לא פעם בנטילת תרופות סבתא למודות ניסיון שאמא שלי רוקחת, בנוסף לטיפול הבסיסי שעליו ממליץ הרופא :)

אני מציגה בפניכם את תוצאות התחקיר.. כללתי כאן רק דברים שניסיתי ואני יודעת בוודאות שהצליחו לגרום לי להרגיש יותר טוב..

(אני חדשה בענייני הבלוגים, אז רק רציתי להדגיש שאין כאן שום כוונה לעשות פרסומת, או לתת איזושהיא המלצה שיש לה תוקף רפואי. רק להמליץ מניסיוני הצנוע :)

נתחיל בדברים מתוך נסיונו של איש חכם מאוד: מתוך הספר "מרפא הבושם", בריאות וצמחי מרפא על פי שיטת הרמב"ם. כתב אותו הרב משה כהן שאולי והוא מפרט מהם צמחי המרפא שהומלצו ע"י הרמב"ם עבור כל מצב בריאותי:

לשפעת: נענע, קינמון, תות שדה.

לקשיים והפרעות בנשימה: אזוב, אקליפטוס, דבש, כמון, יסמין, נענע.

לנזלת (חולפת וכרונית): אזוב, אקליפטוס, בבונג, גזר, גפן, חזרת, חרדל, מרוה, תות שדה, תפוח.

להצטננות ולחיזוק מערכת החיסון: אזוב, אקליפטוס, אשכולית, בבנוג, בצל, חבוש, חזרת, חרדל, כרכום, לימון, מנטה, מרוה, פלפל, פשתה, צנון, קינמון, שומר, תאנה, תות שדה, תפוז.

לצרידות הקול וצלילותו: בצל, זית, חבוש, חיטה, חרדל, כרוב, צנון, קנה סוכר, שום, תאנה.

מה שמדהים הוא, שאמא שלי ידעה את כל זה בע"פ!!!
אני מוכרחה לזכור את כל החוכמות האלה עד שיהיו לי ילדים :)
בכל מקרה, אמא המליצה לי על תערובת שתעזור לי להרגיש טוב יותר ואפילו תחזיר לי את הקול... בינתיים זה עוזר בהחלט ואדווח מחר אם הקול חזר אלי...
קוצצים בצל אחד טרי (כזה שגורם ממש הרבה דמעות בקציצה!!)
כותשים שן אחת טרייה של שום (לא להתעצל ולשים מהקפואות!)
מוסיפים דבש עד שמכסה לחלוטין את הבצל והשום.
משרים למהלך לילה שלם (או 8 שעות יום אם תרצו)
לאחר ההשריה, מוסיפים מים עד למצב שהעיסה נוזלית, מסננים לתוך כוס והשיקוי מוכן :)
אפשר לשתות כמו שזה (לאמיצים במיוחד), או לערבב כפית בתוך כוס תה פושר עם נענע או לימון ולשתות כמה כוסות כאלה במהלך היום (זה מה שאני עשיתי). חשוב שהתה יהיה פושר כי, לדברי אמא, הבצל והשום מאבדים מסגולותיהם במים חמים.

אנחנו מתקדמים מרפואה פחות מודרנית לקצת יותר מודרנית, אך עדיין צמחים.. רציתי להמליץ כאן על שני תכשירים שמוכרים בסופר פארם, שלי לפחות, ממש עוזרים:

חיזוקית של הדס-
אין צורך להרבות במילים.. כולם מכירים מהפרסומת.. בתחילה הייתי קצת סקפטית כהרגלי, אבל אני יכולה לומר שהתברר לי במהרה שטעיתי. בסך הכל מדובר בתערובת של צמחים שמחזקים את מערכת החיסון: ויטמין C, אכינציאה, פרופוליס, שורש אסטרגלוס ועוד.. שקצת קשה לנו לצאת לשדה ולמצוא אותם בימינו :) אני יכולה להגיד שבכל השפעות הקודמות שלי, הטבליות האלה קיצרו את המחלה ביומיים -שלושה לפחות!
אני אוהבת את הטבליות ללעיסה כי הן כמו סוכריות :)

סמבוכל-
מכיל מיצוי סמבוק שחור, שהוא צמח שהתגלה כאנטי-ויראלי ע"י חוקרת מוכשרת בשם ד"ר מומצ'וגלו במחקר מדעי. מצויין לשפעת, וגם לחיזוק מערכת החיסון באופן כללי. ויש אפילו דל קלוריות :)

זהו להיום... הצעות נוספות יתקבלו בברכה!!
רק בריאות

ובלי קשר, שוקולד זה תמיד טוב :) קובייה של שוקולד Lindt גרמה לי להעלות חיוך על הפנים למרות השפעת :)

משהו קטן וטוב...

באיזשהוא שלב במהלך היום התבשל אצלי החשק להקים בלוג.

מעט הזוי בהתחשב שזה ממש "not my cup of tea" כמו שאומרים...אבל האמת היא, שאני פשוט מחפשת סיבה שתכריח אותי קצת לשמוח..

הרשת ע-מ-ו-ס-ה בכל מיני אתרי "מאמנים" למינהם או פסיכולוגים בגרוש שיגידו לכם בדיוק איך לשנות את חייכם ולעשות אותם טובים יותר בכמה שעות, או ב-5 ימים וכו'... אני כבר אומרת לכם, שכאן לא תמצאו פתרונות קסם כאלה. קודם כל כי קטונתי. אני אמנם רופאה צעירה, אבל ממש לא פסיכולוגית ולא מומחית לקשרי נפש-גוף. וחוץ מזה, פתרונות הקסם האלה הם כבר כל כך נדושים... ומתוך נסיוני הצנוע, גם לא ממש עובדים. (נסיוני הצנוע כולל שלל ספרי "הסוד" למינהם בכל הגרסאות ובכל הצבעים, מספר התייעצויות עם מומחים בשיפור החיים והרבה גלישה באינטרנט ...)

כבר חמש בבוקר ואני לא כל כך נרדמת...

חליתי בשפעת וזה נראה כמו עוד סימפטום לעודף הסטרס שליווה אותי בחודשים האחרונים.. יכולתי להפוך את הבלוג הזה לבלוג חושפני שמדבר על חיי עמוסי הסטרס, ועל כל הקשיים שחוויתי.. אבל אני לא רוצה, כי זה נראה לי נדוש כל כך, וכי יש לי אנשים אמיתיים לדבר איתם על הדברים האלה. חיפשתי לי משהו שיניע אותי לפעולה אמיתית, משהו שיגרום לי לחשוב על עצמי.. משהו שתהיה בו מחוייבות, שפרפקציוניסטית כמותי לא תוכל לסרב לה. ומצאתי: אני אכתוב בלוג מלא בדברים קטנים וטובים...

אז יצאתי לדרך... וכמו רפואנית טובה, קודם כל מגדירים מטרות:

מטרה 1: לעשות כל יום לפחות משהו קטן אחד שיגרום לי להרגיש טוב יותר, ושיהיה מספיק

משמח ומעניין כדי שאוכל לכתוב עליו.

מטרה 2: לספר לכם עליו בצורה הכי מעניינת וצבעונית שאפשר.

האמצעים: צנועים ביותר... אני, משפחתי והמצלמה הדיגיטלית שלי :)

בינתיים אני בוחרת שלא להחשף ולהיות דוקטור פינגווין :) בהחלט יכול להיות שזה ישתנה בהמשך, כשאתרגל לבלוגוספירה...

ולסיום, שיר שתמיד עושה לי מצב רוח טוב... "משהו קטן וטוב" של משינה.