להיות לבד עם עצמי והמחשבות שלי.
משהו שלא עשיתי הרבה מאוד זמן.
בד"כ כשאני אומרת הרבה מאוד זמן בבלוג הזה, אני מתכוונת לימים, או שבועות. אבל הפעם אני מתכוונת לחודשים. מעל חצי שנה בערך שניסיתי להתחמק מלהיות עם עצמי לבד ולחשוב קצת. וזה מאוד לא בריא. היו לזה מגוון השלכות... החל מהפרעות שינה וכלה באומללות בחומרות שונות.
היום, אני לראשונה מרגישה שזה קרה לי. הבליחו בי כמה מחשבות ברורות על עצמי. הסתכלתי להן בעיניים, בלי לפחד. וממש חשבתי אותן. זה לא היה קל. וגם לא נמשך הרבה. אבל זאת התחלה טובה.
בימים הקרובים, הכרזתי על הורדת פרופיל: לא עוד הסתובבויות חוזרות בקניון או חיפושי תעסוקה לכל דקה מזמני הפנוי. בימים הקרובים, אני נשארת בבית. לסדר אותו. ואת המחשבות שלי איתו.
אני מניחה שהדבר הטוב שרציתי לכתוב עליו היום, הוא בעצם עשיית סדר. לטעמי התופעה היא די מדהימה וראוייה לפוסט משל עצמה, כדבר טוב שאנחנו יכולים לעשות בשביל עצמנו: סדר.
אתם כבר יודעים את זה, אבל רציתי לחדד: כשמרגישים בבלגן, לא מוצאים את הידיים והרגליים מרב מחשבות וכבר לא זוכרים מה קרה מתי ומה יקרה אח"כ ואין כבר כח לכלום ומתחשק לבכות, תעשו סדר.
סדר בבית אני מתכוונת. ממש ככה.
זה יכול להיות כל דבר. אני שונאת לרחוץ כלים, אז את זה אני עושה רק כשהמצב ממש חמור, אבל לסדר דברים במטבח ולהחזיר אותם למקום, לסדר את הספרים בחדר הלמידה, להחליף מצעים, לקפל כביסה... אפילו לסדר את התיקיות במחשב או למחוק הודעות מהסלולר.
אין כמו קיפול כביסה יסודי ורגוע כדי להרגיע את הגוף ואת הנפש. ואם עושים את זה לבד, איכשהוא בהדרגה כל המחשבות המסעירות נרגעות ומתקפלות להן, לאט לאט, כל אחת לתוך מגירתה היא, בצורה שבה אפשר פתאום לראות את הדברים ברור יותר. למצוא אותם.
בדקתי את זה על מספר לא מועט של אנשים מסוגים שונים, גם כאלה שהם לא בהכרח אוהבי ניקיון:
כשהבית מסודר יותר, מרגישים יותר טוב.
אני לא צוחקת. גם אנשים שרגילים לחיות בבלגן ואוהבים את זה, טוענים שנעים להם יותר כשהספה ריקה מכביסה, או הרצפה נקייה, או אין כלים בכיור.
(המחקר נערך בקרב המשפחה שלי והמשפחה של בעלי :) לפרוטוקול אציין שמדובר בשתי משפחות ממוצא שונה, בעלות תרבות שונה בתכלית ושלא שילמתי לאף אחד מהמשתתפים) (מלבד טובות הנאה מסויימות לבעלי, אותן אני מנועה מלפרט ;)
מעבר לזה, כשמסדרים דברים, (כמו לדוגמה קלסרים של 6 שנות לימוד...) יש הזדמנות לזרוק את הישן, או את זה שלא צריך, לשים את החדש במקומו. להיזכר איפה כל דבר נמצא. להבין טוב יותר את ההווה שלנו. את המקום שלנו. זה מחזיר תחושה של שליטה מסויימת במה שקורה. דרך העשייה הזאת, מתבשלת מודעות עצמית מסויימת, של גאווה, אכזבה, כעס או אהבה, שהיא שלנו. לא של האיש מהחדשות, ולא של השחקנית מהריאלטי שאכלה תולעת. שלנו.
אז התחלתי לעשות סדר. אני עושה את זה בשלבים, כי אני עדיין לא עומדת בהרבה מחשבות ברצף ומתפתה בכל זאת להסחות דעת טלוויזיוניות או אינטרנטיות למינהן (כמוכם, אם אתם קוראים שורות אלה...) הסחות הדעת הן מנוחה טובה מהעצמי וחייבים אותן מדי פעם. אבל רק מדי פעם :)
רציתי לסיים את הפוסט הזה בלומר שאולי הוא יצא קצת מוזר. אבל בחרתי שלא לעשות את זה.
אני גאה להכריז על הפוסט הראשון בבלוג הזה, שלא מכיל שום התנצלות מצידי :) (זה השלב שבו אמורים לשמוע "We love you Dr Penguin" בטון אמריקאי שואג... )
רשומות
