פוסט אילת- סיום, ועוד חוויות עדכניות :)

קצת איחרתי עם המשך גילול החוויות שלנו מאילת, אבל זה רק כי הייתי מאוד עסוקה בסידורים בירוקרטיים כאלה ואחרים שהדירו שינה מעיני ושלווה מימיי...
הכל די סגור וסיימתי עם רוב הדברים. מילאתי את חובותיי האחרונים לפקולטה, ואני בדרך להתחלה חדשה שנקראת סטאז'. מפחיד. עוד יש לי הרבה מה לומר בנידון.
מסתבר שככל שעושים יותר דברים, הבטחון העצמי עולה. ככל שעושים פחות, נכנסים למין וואקום כזה ומרגישים חסרי יכולת. אני יודעת שזה נשמע קצת כמו פסיכולוגיה בגרוש, מה ש (כפי שכתוב מימין) אסור בבלוג שלנו, אבל זה לא. אני כותבת את זה מעומקי ליבי ונסיוני. תנסו.
אחרי ימים של מרתון נגד הזמן בנסיון להשיג את כל האישורים והחותמות למינהן, אני מרגישה קצת פחות כמו כרובית חסרת תועלת. מעין "ואו, אשכרה הצלחתי לסיים הכל? כולל לשכנע אינספור מזכירות עקשניות לעשות פעולות שונות למורת רוחן? אולי בכל זאת יש בי משהו?"

בכל מקרה, באילת עסקינן כאמור.

בפוסט הקודם סיפרתי לכם על תחילת החופשה המדהימה שלנו באילת בחול המועד סוכות.

בימים האחרונים מצאתי בלוג חדש שעניין אותי לקרוא, של בלוגר שכותב יומן ויזואלי. או יותר נכון, הוא לא כותב אלא פשוט מעלה תמונות שמספרות מה קרה לו באותו היום/השבוע. וזה מקסים. בעיקר למי שאוהב צילום. מאוד מצא חן בעיניי. הנה קישור לבלוג שלו למי שמעוניין.

אני כמובן לא אגנוב ממנו את הרעיון באופן גורף (אני אומנם חדשה בבלוגיה, אבל נראה לי שכבר הפנמתי שאסור לגנוב רעיונות. זה לא קולגיאלי.) אני איישם את זה חלקית רק בפוסט היחיד הזה, לגבי אילת. (חוקי נכון?)

אז הרי לכם התמונות שמספרות את המשך החופשה שלנו:

הייתי חייבת לכתוב כמה מילים על תקרית היען...

בדרך חזרה צפונה עברנו בשמורת חי בר יוטבתה. אתם ח-י-ב-י-ם לבקר שם אם אתם באזור. האכלנו שם עטלפים, ראינו חיות לילה בחדר חושך, נמרים, שועלים.. השיא היה סיור הספארי, שעשינו בליווי דיסק הסברים. הדיסק מסביר בקול נעים ורדיופוני על החיות שנמצאות בשמורה ועל חוקי תנועה שונים בה, בינהם חוק זכות הקדימה לחיות בשמורה. אנחנו כמובן צייתנו באדיקות, בכל פעם שאחת החיות החליטה לעמוד ולבחון אותנו מקרוב, לא זזנו. היה מגניב. עד שהגיעה היען, או שמא עליי לדייק ולומר, בת היענה.

זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. היא החליטה שהיא ממש, אבל ממש, אוהבת אותנו. כלומר, את הסוזוקי שלנו. הדבר התבטא בקיפוץ וחיכוך כנפיים חרמני ביותר. מחול החיזור המרגש נמשך כ-20 דקות תמימות. בתחילתו היינו מאוד משועשעים, אבל בהמשך קצת מודאגים ואף חסרי אונים לנוכח ניקור חוזר של היען את המכונית. "נשמה, זה לא טעים, איכסה, פח" ניסינו להתחנן.. היא מצידה, המשיכה לצלול לנו לתוך הפגוש. ממש פחדתי שהיא תפגע בעצמה תוך כדי הניקורים הנלהבים...

בסופו של דבר, הצלחנו להתחמק בנונשלנטיות עדינה, כשהיא הייתה עסוקה בלבדוק את הוישרים בשמשה האחורית. וכך כנראה, הצלנו אותה משחיקת מקור סופנית. היא לעומת זאת, לא נתנה לנו ללכת כל כך בקלות :)

לאוטו שלום. וגם ליען. פרט ללב שבור קלות כנראה :)

אז זהו לגבי אילת. היה כיף, ועוד נחזור אליה. עשתה לנו המון טוב.

ולסיום.. עוד חוויה טרייה :) אתמול נסענו אני ובעלי לראות הצגה בקאמרי בתל אביב עם עוד זוג חברים. אני חייבת להגיד, למי שלא ידע, שמנויי סטודנט בקאמרי עולה 225 שקלים ל- 6 כרטיסים!!! זה יוצא 37.5 שקל לכרטיס! שזה כמו כרטיס לסרט בגלובוס היום... שווה לאללה! החלטנו לעשות כזה ולנצל אותו עד תחילת הסטאז' שלי. וזה ממש כיף. להצגה שראינו אתמול קוראים "משפחה חמה". קומדיה של ענת גוב. נ-ק-ר-ע-נ-ו מצחוק!!! אני אומרת לכם, זה היה כזה קתרזיס. הצגה מעולה וכל כך מחוברת למציאות. ממליצה הכי הכי בחום.

שבת שלום!!!