לא סטודנטית

שנת הלימודים האקדמית התחילה לפני 4 ימים.

אני, שרגילה בכל שנה מ- 7 השנים האחרונות (6 וחצי אם לדייק), להיות חלק מזה, מרגישה ממש מוזר.

זה מוזר להיות בבאר שבע ולא להיות סטודנט.

מוזר כל כך. כל מהותי כבאר שבעית הייתה מאז ומתמיד סטודנטיאלית.

רק מי שגר בבאר שבע יבין כמה שהעיר הזו שונה בחופש הסטודנטיאלי, לעומת השנה האקדמית. איפשהוא בשלהי אוקטובר, פתאום, בבת אחת, כמו נחיל דבורים, העיר מתמלאת באנשים צעירים ושמחים.

חיכיתי השבוע בתחנת האוטובוס שמול מעונות הסטודנטים. תוך כדי שחיכיתי, פתאום הבנתי שעומדות מולי המון מכוניות עמוסות עמוסות של סטודנטים, שמעבירים דירות בחום הלוהט של באר שבע. ואו.. זו הייתה תחושה של סגירת מעגל. הנה, אמרתי לעצמי, לפני 7 שנים זו היית את. איך הצטופפת לך בחדר מטר על שניים במעונות האלה. ואהבת את זה.. ועכשיו את נשואה, עם בעל ודירה. שכורה כמובן. אבל דירה.

בהמשך השבוע, הגעתי עם בעלי לסושייה השכונתית, לקחת סושי בטייק-אווי. תוך מספר דקות, קלטנו שסביבנו מליון סטודנטים, שרק הגיעו לב"ש ומדברים בהתלהבות על הדירה החדשה שלהם בוינגייט: "כולה 5 דק' מהאוניברסיטה אם חותכים דרך הבית חולים". "אחי, אני גר 2 דקות משער 90, תאמין לי, זה מה זה ליגה".

יום אחר כך, הגענו כהרגלנו לסופר, ממש לפני הסגירה. גם שם שמנו לב שכל יתר הקונים שסביבנו הם סטודנטים, שמתרגשים לעשות את הקנייה הראשונה שלהם ביחד, כשותפים לדירה: " אני מכין פסטה היום אם אתה קונה לי את הרוטב"...

למחרת, עברתי באוניברסיטה בדרך הביתה. פתאום כל כך בלטו לי כל הנקודות הצבעוניות/ סטודנטים על הדשא, שישבו שם לקרוא מאמרים, או סתם לסיגריה. וכולם נראו לי כ-ל כ-ך צעירים, פעורים ושמחים. "אחותי, איפה זה בניין 90" או "את יודעת איפה האקדמון כאן?" (זה אפילו היה קצת מעליב. ברור שאני יודעת. מה לא רואים עליי שהזדקנתי פה?)

ה-ז-וי!!

רב הסטודנטים הדנדשים שפגשתי השבוע ברחבי העיר, רק הגיעו לכאן. הם בשלב שבו אני הייתי לפני 7 (!!) שנים.

בלתי נתפס.

בלתי נתפס שעברו כבר 7 שנים. בלתי נתפס לא להיות יותר סטודנטית. כל כך התרגלתי לזה כבר. אני לא בטוחה שאני אדע להיות לא סטודנטית. יש בזה משהו כל כך מוכר ונוח.

בסושייה, בסופר, באוניברסיטה, התמלאתי בתחושה של גאווה, על כל השנים שעברתי. על השלב שבו אני נמצאת. אבל גם בתחושה של פחד. של אי וודאות. זהו, התבגרנו. זה רשמי עכשיו.

שיהיה לנו בהצלחה. וגם לסטודנטים, כמובן.

"בנגב ייבחן כושר המדע והמחקר של העם בישראל" דוד בן גוריון.