ירושלים!!!

אני והבעל וזוג חברים, כרטיסים ליריד חוצות היוצר, יהודית רביץ (!) ירושלים.

נסיעה של שעה וחצי, נוף מהממם לקראת הגעה, מלא ירוק ומוזיקה טובה.

נכנסים לירושליים, הולכים לאיבוד, ויכוח קטן, אח"כ יש אישור לפתוח מפה, פותחת מפה.

מצליחים איכשהוא למצוא את עצמנו, מגיעים ליעד. אין חנייה. מסתובבים מסתובבים, אין עדיין חנייה.

חוזרים אחורה, מוצאים בפוקס חנייה מנייטורית במרחק חצי שעה מהיריד. חונים. אין ברירה.

סוף סוף יוצאים מהאוטו.

אחחח... אוויר הרים צלול כיין. במלוא מובן המילים. וקר, באוגוסט, אפילו עם סוודר! מעולה...

מתחילים ללכת לכיוון היריד, הולכים הולכים, מקבלים הכוונות מירושלמים אדיבים. הולכים עוד הרבה.

בדרך צריכים פיפי. מוצאים שירותים ציבוריים. אופס, נסגרו כבר, ב- 19:00. מה, אנשים צריכים להשתין גם אחרי 19:00 ? אוקיי, מתאפקים. הולכים עוד.. מתחננים לשוער בית קפה שיתן להיכנס לשירותים. השלפוחית נרגעת, ממשיכים.

אחרי טוטל של ש-ל-ו-ש ו-ח-צ-י שעות מרגע היציאה מהבית!! מוצאים את היריד!!!

אהמהמה, כל עם ישראל מצא אותו לפנינו. כ-ל עם ישראל בא לראות את יהודית רביץ. והיא כבר עולה על הבמה. אנחנו עדיין בחוץ, בתור.

ואיך אמר מרפי, אם הולך לו טוב אז הולך לו טוב עד הסוף, מגיעה שוטרת ולא מאשרת יותר להיכנס.

פרצופי "הגענו מבאר שבע, חיפשנו שעתיים חנייה ואנחנו מסכנים נורא" לא עוזרים. לא נכנסים ליריד.

תבואו ביום אחר.

שומעים את יהודית מרחוק, במעורפל. כואב. לא עומדים בכאב והולכים. לאכול. כי כבר ממש רעבים.

אהמהמה, כ-ל עם ישראל רעב גם. מתקהלים בקדמת מסעדה סמוכה. כי כבר אין כח ללכת יותר מזה. והאוטו רחוק.

שוב תור. שוב כולם רוצים להיכנס לפנינו.

שוב מחכים שעה.

בסוף נכנסים.

אוכלים מ-ל-א-ן, פלוס תה עם נענע וקינוח. קצת אלכוהול. ואיי, נרגעים ממש. איזה כיף פה. מנצלים את השולחן שקיבלנו עד טיפת המקום האחרונה בקיבה. היה מעולה.

לסיום, טיול מ-ק-ס-י-ם לאורך החומות, כולל מגדל דוד, כולל ירח מלא. מ-ד-ה-י-ם. מזל שהבאתי מצלמה.

ואז, מונית לאוטו. כי רחוק. והביתה.
מעז יצא מתוק מאוד. ירושלים מדהימה. אוהבת אותה בכל ליבי. לא הייתי מסוגלת לגור בה בחיים.

חוזרים לבאר שבע, כמה מרחב, כמה מעט אנשים, כמה שקט, כמה נוח. כמה חנייה. לא צריך להילחם יותר.