יום שישי, 11 בדצמבר 2009

לקים, ציפורניים , ידיים ואני :)

אני מקדימה ומתנצלת מראש שהפוסט הזה מיועד בעיקר לנשים (אם כי לא רק) ... מבטיחה לכתוב פעם פוסט גברי יותר, למען ההגינות :)

יש כמה דברים שיכולים לשפר את ההרגשה שלי בשבוע קשה, בינהם טיול בגשם, סרט מצויין, תספורת חדשה או בגד חדש ומגניב שכבר רציתי הרבה זמן. כשאני מנסה לחשוב מה הדבר הכי פשוט הכי זול והכי הכי זמין שיכול לשדרג לי את ההרגשה, אני חושבת על מריחת לק. ממש בזמן כתיבת שורות אלה ביד אחת, היד השנייה נחה לה כדי להתייבש אחרי שהתקשטה לה בלק ורוד עתיק.



אולי כדאי שאתחיל עם וידוי קטן בענייני קוסמטיקה:
כשהייתי צעירה יותר, הייתי מן ברווזון מכוער (ומחוצ'קן) :) בגיל ההתבגרות היתה לי תקופה פמיניסטית הזוייה שבה סרבתי ללכת עם חולצות צמודות כמו כולן, והתעקשתי על בגדים רחבים וצנועים. ההסבר שנתתי לזה אז היה מאוד פמיניסטי. היום אני יודעת, שזה היה, מעל לכל, חוסר בטחון לגבי המראה שלי. כשנכנסתי לסופר פארם עם חברה באותן שנים, הייתי מסרבת לעבור דרך החלק המרכזי- אתם יודעים, זה של הקוסמטיקה, כי פשוט הרגשתי לא שייכת לשם. זה עשה לי רע. המוכרות שעטו עליי עם הצעות למיניהן לשיפור המראה ועור הפנים- תמיד נראו לי מלגלגות והמומות ממצבי העגום ונטול האיפור... כך זה נמשך רב שנות ההתבגרות. איפשהוא בסוף התיכון, גיליתי את העיפרון השחור, שהיה הקשר המונוגמי היציב ביותר שלי באותן שנים. היינו יחד בכל מקום, רק איתו הרגשתי נוח ולא הייתי מוכנה לשקול שום תחליפים. ככל שהשנים עברו מאז: צבא, עבודה, אוניברסיטה, ככל שחוויתי קשרים זוגיים ולא זוגיים, הבטחון העצמי עלה, ואיתו גם המוכנות לפתוח פתח לחומרי קוסמטיקה ואיפור להיכנס לחיי. אחרי הרבה שנים של חרם מצידי, זה הרגיש ועדיין מרגיש, כמו עולם חדש ונפלא שאני מגלה בהדרגה.

אז אחד הדברים המפתיעים שהתגלו לי במהלך החשיפה ההדרגתית הזו, הוא הלק. אותו החומר בעל הריח החריף והנוזליות המתחכמת, וחשוב מכך, המחיר הזול והצבעוניות המגוונת. העבודה שלי לא מאוד מאפשרת לי גמישות בעניין הצבעים. (מותר לי כמובן, אבל זה עניין של הרגשה. אני לא מרגישה נוח לבדוק חולים כשציפורניי משוחות בלאק אדום בוהק או סגול כהה :) אז הצלחתי ליצור לעצמי אוסף של גוונים שמתאימים ליום חולין של עבודה ואוסף גוונים לסופי השבוע :) ותאמינו לי, זה כל כך משדרג את ההרגשה לעצור הכל ל- 15 דקות ביום שישי, לשבת על הספה, בשקט עם עצמי ולמרוח לק. רבע שעה שהיא כולה מוקדשת לעצמי. הפעולה עצמה מאוד מרגיעה והתוצאה גורמת לי להרגיש טוב. להרגיש שגם אני חשובה ודורשת השקעה. לפחות אחת לשבוע :)

הנה לפניכם אוסף הצבעים שלי, לימי עבודה ולימי פנאי :) כולם נרכשו במבצעי 1+1 או ב- 10 שקלים בסופר פארמים למינהם, כך שתוויות המחיר עליהם ממש לא מייצגות את המחיר ששילמתי :) ... הצלחתי להגיע למבחר די גדול כשחושבים על זה :)





ונסיים בטיפ שקשור גם הוא לידיים: מאז שהתחלתי לעבוד בבית החולים, הידיים שלי מתפרקות מרחיצות חוזרות/ אבקת הלטקס על הכפפות/ החורף. ואין שום טעם בלק אם הידיים מלאות סדקים ונראות מסכנות...
ניסיתי כבר את כ-ל הקרמים האפשריים בעולם תאמינו לי. הכל כולל הכל בכל צורה. יש קרם אחד ויחיד שממש עזר לי. אני מתחייבת שזה לא נסיון לפרסם אותו, ( שמעתי שיש בלוגרים שמשווקים כל מיני מותגים ומרוויחים ככה כסף, אבל אני ממש לא מקושרת לשום דבר כזה לצערי :) פשוט מרגישה צורך לחשוף סוד מציל חיים בפניכם- קרם הידיים הזה:



יקר באופן יחסי ולכן אני ממליצה אותו רק למי שכבר קץ בכל שאר הנסיונות לשפר את המצב. זה עובד כמו קסם!

שיהיה סופ"ש מעולה ורגוע!!

תגובה 1:

לימוד איפור אמר/ה...

אני לגמרי מזדהה איתך, גם לי הייתה תקופה כזו. עכשיו אני לא קארי בראדשו, אבל בהחלט מקפידה על טיפוח ואספנית לקים ידועה. :) רוצה להמליץ לך גם על וולדה, אני מורחת את שמן התינוקות שלהם זה ממש עוזר ובימי חורף קשים ד"ר השוקה. זה יקר, אבל צריך ממש טיפה והמרכיבים טבעיים לחלוטין (ללא נפט וכו'...) חורף נעים!