יום שישי, 4 בדצמבר 2009

אנרגיות טובות מהעבר, ביום של שגרה/ פוסט 80-90...

באיזשהוא אופן לא ברור התחלתי לחרוש על מוזיקת שנות השמונים- תשעים הישראלית בימים האחרונים...
ואני רוצה להגיד לכם, שזה מאוד מאוד עוזר לשיפור מצב הרוח :)
אולי זה קשור לזה ש(לאור הפוסט הקודם ומצבנו הכלכלי הכללי) ביטלנו את הכבלים ועברנו לממיר החינמי... מסתבר שאכן שום דבר טוב לא בא בחינמי, ואין הרבה מה לראות בשעות שבהן יש לי חלון קטן לצפייה בטלוויזיה/ להתרגעות מתלאות היומיום ע"י בהייה במסך תוך כרסום במבה... ואז אתמול, הרגשתי שאני חייבת לעשות עם עצמי משהו כדי להעלים את התשישות הכוללת שאופפת אותי בשבועות העמוסים האחרונים, משהו שיאפשר חידוש אנרגטי גם בלי בהייה במסך שהקרין רק פרסומות של ג.יפית כל 5 דקות... והשיר הגאוני הזה התחיל להתנגן לי בראש: " רוצה לרקוד, רוצה לשיר, לפרוש כנף, לעוף מעל העיר... להציל את חיי" אין אין אין דברים כאלה יותר!!!

למי ששכח או מעולם לא היה לו מושג, זה שיר שכתב שלום חנוך ושרה דפנה ארמוני. גאוני. תשמעו את השיר ואז אני אספר לכם רכילות שאתם בטח כבר יודעים אבל עדיין כיף לקרוא אותה שוב עם השיר ברקע:



נכון גאוני? הלבוש, האיפור... נולדתי לחלוטין 20 שנה מאוחר מדי...
בקיצור, אז הרכילות: מסתבר ש ( ואני נראה לי מהבודדים שלא ידעו את זה) שלום חנוך ודפנה ארמוני היו זוג הרבה זמן בסוף שנות השבעים תחילת השמונים. ואז, שלום חנוך החליט לעזוב את דפנה ארמוני (אהובתי) וכתב לה את השיר הזה כמכתב פרידה... ( צמרמורת!!!) הם נשארו חברים טובים, הוא נתן לה את השיר במתנה והיא שרה אותו... למעשה על רב הלהיטים הגדולים של דפנה ארמוני בשנים ההן אחראי שלום חנוך. בשיר הספציפי הזה יש כל כך הרבה עוצמה. והמבט שלה בעניים בקליפ- ממיס. אין יותר כאלה. נקודה.

אני אומרת לכם, כל פעם שחסרות לכם קצת אנרגיות, כל מה שצריך לעשות זה להקשיב לשירים האלה. קבלו לדוגמה את השיר הבא...



אני מתה על שילוב של טורקיז ושחור.. ותכלס, הקליפ ממש מקדים את זמנו :)
וכשהיא שרה "א-ת-ה
ה-נ-ב-ח-ר" - זה גאוני בעוצמתו...
אי אפשר לעמוד בפני הצורך לזוז עם השיר הזה.


אחרי שני שירים כאלה, כבר הרגשתי קצת יותר מעודדת והייתי צריכה להוסיף לזה עוד טיפה דרייב כדי להצליח אשכרה לעשות עם עצמי משהו.. (למשל, 3 מכונות כביסה שכבר ממתינות לי יומיים). ותראו מה מצאתי בבוידעם...



אח, נוער שוליים. מיקיאגי, כאן המקום להגיד לך שהערצתי אותך לחלוטין כשהייתי בכיתה ה. לחלוטין. הייתי הולכת בבוקר לבי"ס היסודי, תוך פינטוז על אמסטרדם... (כן, כבר בכיתה ה היו לי שאיפות גדולות..)



"עד להודו הגעת כבר, והשקט איננו.. בביתך מתחבא הוא"...לא זכרתי שכבר אז אנשים חרשו את הודו...משפט גדול..

אוקיי ואם כבר, אז הייתי חייבת להקשיב גם לפורטרט... כבר הרגשתי איך אני מתעודדת בהדרגה :) אני חושבת שאפקט ההרגעה אפילו קצת יותר יעיל מבהייה בטלויזיה.


ואי אפשר לסיים פוסט כזה בלי הגדול מכולם, שבו הייתי מאוהבת רב שנות ילדותי... ( בלי להעליב את מיקיאגי כמובן)


הקליפ לקוח מ"להיט בראש" וזו שרי צוריאל ( קיפי!!!)

זהו.. תודו שקשה להתבכיין על יום עמוס בבי"ח או בכל עבודה אחרת אחרי שירים אנרגטיים כאלה...

יאלה, שיהיה לנו סופ"ש מלא בחיים :)

2 תגובות:

נועה אמר/ה...

לא קיבלת את המייל הארוך והמפורט שלי המסביר איך מורידים סדרות? כי אנחנו הרי נטולי טלויזיה ומבלים את זמן האיכות שלנו מול סדרות איכותיות.. אחלה שירים!

d p אמר/ה...

קיבלתי מותק, המון תודה באיחור על ההשקעה במייל!! פשוט זה נשמע לי קצת מסובך אז די נרתעתי מלנסות בינתיים וחיפשתי פתרונות קלים יותר, אני מודה. אני אשב על זה מתישהוא בהקדם :) נשיקות!