בין ערביים

שישי בערב. שעת בין ערביים. השעה האהובה עליי ביותר בשבוע.

שקט, השמיים הולכים ונעשים כתומים, האויר נעשה נקי. וכולם יודעים שזהו, אפשר לנוח. יש לפחות עוד יום וחצי להרפות.
הכל בשעה הזו נראה נקי, נעים.
ולמרות שאני לא גרה באזור הכי דתי בבאר שבע, עדיין רואים הרבה אנשים הולכים לבית הכנסת מהחלון. ולי זה עושה טוב.

אני לא יודעת למה, אבל היום נזכרתי דווקא בשיר הזה בשעת בין ערביים:
יוסי בנאי- ערב עירוני (תלחצו כדי לשמוע :)

"גופי נקטן ומתנמך,

אבל ראשי כל כך גבוה..

עד שאפילו אם אלך לא אתבונן לאן אבואה"...

זה שיר מאוד עצוב. לכאורה מתנגש עם התחושה הטובה של השעה הזו. אבל הוא לא יצא לי מהראש.
אולי כי התמלאתי נוסטלגיה. יש משהו בשעה הזו שממלא אותי מחשבות על פעם. וזה שיר שמתחבר לי להמון דברים ואנשים שכבר הרבה מאוד זמן לא דיברתי איתם. פעם שרתי אותו המון. לא לעצמי באמבטיה, אלא באמת. בטקסים. ( עוד אחד מתחביביי המוזנחים- שירת טקסים :) ... מדי פעם, בעיקר סביב ימי ההולדת שלי, אני מתמלאת בתחושות נוסטלגיות עזות שמנסות לשכנע אותי לחדש כל מיני קשרים שהתנתקו. אז היום ממש רחוק מיום ההולדת שלי, ובכל זאת התחושה הזו אופפת אותי. תפסה אותי לא מוכנה ( בד"כ סביב יום ההולדת אני מלאת מנגנוני הגנה שמצהירים בנחישות למה זה ממש מיותר לחדש קשרים כאלה). off gards כמו שאומרים. נראה מה יהיה עם זה :)

בכל מקרה, מזל שסופ"ש. אי אפשר לחדש קשרים כאלה out of the blue בסופ"ש :)

שתהיה לכולכם שבת שלום, נקייה ונעימה עד מאוד...

התמונה צולמה בנמל קיסריה ביולי...