חזרתי!!

עברה שנה שלמה... לא יאומן. זו כמעט חוצפה מצידי לחזור ולכתוב כאן. השעה 2 בלילה ומתוך תמהיל של עייפות ובדידות חשבתי על הבלוג שלי, זה שפעם היה לי, כלומר זה שעדיין יש לי אבל הוזנח עד שנשכח.
בזמן שלא הייתי כאן, קרו לי המון דברים. בעיקר דבר אחד גדול ומשמעותי מאוד. נולד לי ילד :) אני חושבת שזה ללא ספק הדבר הכי הכי אופטימי ושמח שתקראו בבלוג שלי.
לפני שנמשיך, מוזיקת רקע:



אז... אני אמא. מוזר לראות את זה כתוב.
אמרתי לכם לא פעם שהכתיבה כאן היא סוג של תרפיה בשבילי. כשנכנסתי להריון (ממש לפני שנה) הפסיכולוגית שהיתה לי אז אמרה לי שהריון הוא לא תקופה טובה לטיפול. בהריון כל ההוויה מרוכזת בהריון. טיפול מחייב ניתוח רגשות ומחשבות ומצריך המון אנרגיות נפשיות שבהריון פשוט מופנות במלואן לעובר. מי מכן שהייתה בהריון בטח זוכרת את העמימות הרגשית כלפי מה שלא קשור בהריון. זה בדיוק מה שקרה לי. אז הפסקתי ללכת לפסיכולוגית שלי. ובגלל זה כנראה גם הפסקתי לכתוב כאן. ( מעבר לזה שפשוט היה לי קשה להישאר ערה אחרי שמונה בערב- בתחילה בגלל ההריון ובהמשך בגלל חוסר שינה בלילות וטיפול אינטנסיבי בתינוק מתוק)

אבל הנה, חזרתי. האם זה אומר שחזרתי לעצמי? האם האנרגיות הנפשיות שלי הן שוב בבעלותי הבלעדית? כנראה שלא. כנראה שהדברים אף פעם לא יחזרו להיות ממש כמו שהם היו. הכל שונה ומשונה. משונה טוב. משונה חדש.
ההריון והלידה והתינוק הם דברים כל כך עצומים. אני לא חושבת שאפשר בכלל להעביר חוויה כזאת בכתיבה. ואם כן, אני לא חושבת שאני מספיק מוכשרת לכך.
אבל אני מבטיחה לנסות ולהעביר כאן חלק מהדברים שאני מרגישה. אחרי הכל, בשביל זה חזרתי.

התגעגעתי, מבטיחה לכתוב שוב בקרוב :)