לחץ לחץ לחץ....

אין מה לעשות, הלחץ בעבודת הרופאים כנראה תמיד יישאר, בעיקר במקומות העמוסים יותר בבית החולים.
אני חדשה בעסק הזה והיום הייתה הפעם הראשונה שממש נלחצתי. ולקחתי את זה איתי הביתה. אני עצבנית כל כך מאז שחזרתי מבית החולים. וזה לא עובר לי...
קצת מפחיד איך שהאווירה הלחוצה הצליחה להשתלט עליי באופן כל כך שלם. כמו פעם.
זה היה מורכב מהרבה מאוד דברים: נסיון להיות כמה שיותר זריזה למרות שאני ממש טרייה בעסק ועדיין, מה לעשות, איטית. התחלדות משמעותית של ידע מקצועי שכבר הרבה זמן לא השתמשתי בו. והרצון להרשים קולגות- שבאמת שניסיתי כמה שאפשר להדחיק אותו, אבל לאור האופי שלי והסיטואציה היומיומית, כנראה בלתי נמנע.
אז לא ידעתי היום הרבה דברים ואני בטוחה שקצת נראית כמו חללית אבודה ומגמגמת. (אני אגלה לכם סוד, אחד החולים אפילו אמר לי היום " נראה כאילו את צריכה את המיון יותר ממני" כשעמדנו יחד בתור לקנות משהו לשתות. עצוב. ) אבל, כל ההתחלות קשות כאמור.
אני רק מקווה שבימים הבאים אני אצליח לנטרל את הלחץ הזה. אני מרגישה עכשיו מלאת זרמים שאני צריכה לפרוק איכשהוא, אחרת אתפוצץ... זה דימוי קצת הזוי אבל זה הכי טוב שעולה לי בראש... אולי כי התחשמלתי ממכונת הכביסה המצ'וקמקת שלנו בשבוע שעבר.. מאז כל הדימויים שעולים לי קשורים לחשמל ;)

אז אני מנסה עכשיו להירגע.. ואני עושה את זה ע"י כתיבה בבלוג תוך כדי שאני מקשיבה לדיסק החדש שבעלי היקר קנה לי לכבוד יום הנישואין שלנו.. גבע אלון Get Closer. די מדהים למען האמת. ומאוד מרגיע.

אז זה הדבר המתוק שיצא מהפוסט העז הזה, המלצה חמה מאוד על החדש של גבע אלון. והנה טעימות...

זה שיר יחסית וותיק שלו:



וזה שיר מהדיסק החדש,שנקרא The wind whispers..



הוא ממש ממש מזכיר לי את סיימון וגרפונקל. וזה טוב מאוד.

שיהיה לכם סופ"ש מעולה, ורגוע מאוד...
נשיקות.