בזמן האחרון התחלתי להשתמש במושג הזה לגבי כל דבר נוסטלגי :) כל דבר מפעם שאני עושה היום...
אז בסופ"ש הזה, עשינו סופ"ש וינטאג'- נסענו להורים שלי לסופ"ש, וטיילנו קצת בעיר שבה גדלתי... רב השבת ישבתי ופשוט דיברתי ודיברתי עם אמא שלי וריכלנו וצחקנו... לא עשינו את זה כל כך הרבה זמן, שזה הציף אותי במין אושר כזה, בלתי מוסבר..פשוט וינטאג'.
מדהים איך כשעובר הזמן וגדלים ומתרחקים, פתאום רואים את ההורים דרך עדשה שונה... פתאום זה מרגיש נוח יותר להתקרב אליהם, מרחוק, בפרספקטיבה המסויימת שרכשת וכשיש לך את האופציה לשלוט במרחק. עברתי הרבה דברים קשים עם ההורים שלי, אבל עכשיו כשהשלט אצלי, הדברים עובדים אחרת.. איכשהוא קצת יותר נוח לי וטבעי איתם.

וכאילו באופן הסמלי ביותר שיכול להיות, ביקרנו גם את סבא וסבתא של בעלי בשבת, זוג מקסימים שאני עוד אספר עליהם כאן בהמשך... וקיבלתי במתנה שתי חגורות מוזהבות משנות ה-70, איטלקיות, וינטאג'יות לחלוטין :) אני מבטיחה תמונות ברגע שנחזור הביתה ויהיה לי כבל למצלמה :)
ולסיום, רציתי לשתף אתכם באתר שמציג מוזיקה מ-ע-ו-ל-ה!!! זה פרוייקט שנקרא Playing for change, שבטח חלק מכם שמעו עליו. הם לוקחים זמרים מוכרים יותר, או פחות מכל העולם, ששרים יחד שירים במטרה לעשות שינוי... נשמע פלצני, אבל תופתעו לגלות שזה פשוט סוחף!!
האתר: http://www.playingforchange.com/
והנה דוגמה קטנה...
ועוד אחת...
כל הקרדיט לגבי התגלית המוזיקלית, לבעלי :)
תגובה 1:
אני מאחל לך עוד הרבה רגעי וינטאג' נעימים
ד"ר פינגווין.
היה כיף לקרוא את דברייך הכנים.
הוסף רשומת תגובה